יום שלישי, 23 באוקטובר 2012

עלבון



‏21 מאי 2012
עלבון
תהום פעורה ביני לבינך
זה עניין אישי שלי
הכל אישי
התנועה היא מקום אישי בין אנשים

ביני לבינך
זה לא מצב שנוצר סתם כך
זו לא פגישה שהשתבשה
שגישה?

אני לי ואתה לך
ללא כתף או תמיכה
מעשים שהיו אינם מקבלים את מלוא ההערכה

זה כבר עניין שלך
לא חתכתי ולא איימתי
לא פוצצתי
אך עם זאת התפוצצתי
עם כזו שפה לא אמשיך עוד איתך

כי שפה זה הרבה
ומילים שונות יוצאות מהפה במרחבים מותרים
כאן מותרת אהבה ואחריות להתקיים
וכאן מותר לגסות ולביטול להתקיים
ומילים מנוגדות לא יוכלו להתקיים באותו המרחב

ניגוד באותו מרחב מביא לביטול עצמי
זה לא שלי
זה לא רצוני
זה שלך ובלבד שלך
ולך לך כי איתך לא אפסע

והלב פגוע
וכשהלב מתכווץ הוא מתכווץ בכל חלקיו
האהבה נפגעת בכל חלקיה וללא גבולות
הלב הוא אחד להכל ולא מחולק לחלקים


יום שבת, 29 בספטמבר 2012

זהו דבר הרחוב



זהו דבר הרחוב לאמור

הרחוב אמר את דברו.
לא יהיה אף אחד הלילה הזה.
לא יבואו הנערים אותם ציפית לראות צומחים

הרחוב אמר את דברו.
כשם שאינך רצוי בבואך לרחוב
כך אינך רצוי בלכתך ממנו.

הרחוב אמר את דברו.
כאן לא תזכה להיפרד מאף אחד.
לא תזכה להנות מאף פרי
הרחוב אינו טבע
ברחוב לא צומחים צמחים
צומחים רק ספסלים ועמודי חשמל על גבי
מרבדי האספלט והבטון.
אנשים אינם צומחים על קרקע באושה זו.
אפילו פירות באושים לא תזכה בטעמם כאן

הרחוב אמר את דברו.
מי אתה? מדוע באת? אינך רצוי!
כאן חוקי אדם מסוג אחר.
כאן ישנם רק עוברי אורח
לא תוכל לנטוע כאן שום שתיל ולא יכה כאן שום שורש
שממה
מדבר
מדבר ציה
מדבר אורבני של בטון ואספלט
לא טבע
לא מרגוע
כאן הרחוב הוא זה האומר את דברו

ואלה הם דברי הרחוב
לא יוליק ולא מלי ולא סמיון ולא סטאס ולא אלכס ולא דודי
לא. אף אחד לא יצמח כאן ברחוב
ואינך רצוי כאן
כאן
פנים חמוצות
פנים בוחנות
פנים ספקניות
פנים שאינן מאמינות
פני אדם
לא פני חבר
פנים
נוזפות
מבקשות
נעלבות ומעליבות
מרחיקות
נפחדות
מזלזלות
מתחננות
כאן לא יצמח דבר

זהו דבר הרחוב
כאן רע.
לך לך מכאן
השמע לקול
קול קורא במדבר השממה האורבני
התרחק מכאן
אל תביט אל פני ההוויה
לא כאן.
כי פָּנַי פני הרחוב מכוערים הם
אפורים ושחורים
עטלפים מעופפים ופירות פיקוס דביקים ומדביקים
על המדרכה.
שם ברחוב
מדרכה שכל-כך הרבה דורכים עליה
רומסים אותה
וכלבים מחרבנים בה
ושיכורים מקיאים בה.
אל תביט אל פָּנַי פני הרחוב
כי זהו דבר הרחוב

דבר הרחוב
כאן. הדר-הכרמל חיפה
מדמנה
סחי, ביבין ושופכין.
לא. ממני לא תפרד
ואיני נפרד ממך
אני כאן קיים ונוכח
לך לך בוגד
משאיר אותי מאחור
וכל יום וכל ליל תחזור לכאן
ואת המראות תמשיך לראות ורחותי יעלו בנחירייך
יום יום ושעה שעה
לא תשכח את שנחרט על לוח ליבך

זהו דבר הרחוב
מקומי בין הרפש והחלאה
הנרקומן והזקנה השדודה והרעבה
הנער האובד המשועמם והמיואש
סוחר הסמים והעבריין
הסוטה והקורבן
כאן זהו מקומי
זהו אינו מקומך נקי שכמוך
נידונת להתרחק מכאן
לא להיות כאן
אינך רצוי פה
איני יכול להיזון ממך
כי מזוני הוא המסכנות
הנבלה, הרפש והרעה החולה.
לך לך מכאן לארץ מולדתך אשר אראך.
לך. פשוט תלך ואל תחזור
בוגד נקי כפיים ובגדים שכמוך.
אתה שדאגותיך אינן מגיעות לקצה דאגותיי.
זהו דבר הרחוב

הרחוב אמר את דברו.
כל הכתובות נמצאות ברחוב אך לרחוב אין כתובת
אין כתובת לאף אדם ברחוב
רק למרמסת האדם.
כתובת רחוב-כתובת מרמסת האדם
לא תזכה להפרד כאן לא מידידים
לא מאחים
לא מרעים
לא תפרד מהנגעים כי בך הם.
שי ניר
נכתב אחרי הלילה האחרון בצפורי לילה-הדר 1.10.09

יום שבת, 7 ביולי 2012

בשבילי המלחמה לא הסתיימה - במלאת שנה למלחמת לבנון השנייה


בשבילי המלחמה לא הסתיימה.
אפילו שהתותחים אינם רועמים והאזעקה לא נשמעת עוד כדרך השגרה לרגע.
בינת-ג'בל, מרון א-ראס ושאר שמות של מקומות שאינן בכותרות עוד כעניין שבהווה.

בשבילי המלחמה לא הסתיימה.
זכרונות של לפני שנה המביאים איתם רגשות מאוד מוחשים ומאוד כואבים. דוקרים לרגע בחזה וגורמים לך להעצר, להזכר שהמלחמה הסתיימה ומחייבים אותך לקחת שאיפה של אויר כדי שיהיה אפשר להמשיך במעשים.
ועדיין המְתנה, לקראת המלחמה הבאה
או אולי המשכה של המלחמה שבשבילי לא הסתיימה.

בשבילי המלחמה לא הסתיימה.
החניכים הם אותם החניכים. אחריות היא אחריות. ימי שגרה, שלום ומלחמה.
רחובות הדר עדיין אותם הרחובות ובכל קרן רחוב מקלט: מקלט בית הצעירים, מקלט קן הדר, המקלט שברחוב יוסף, המקלט  שבעמק הזיתים ועוד ועוד ועוד מקלטים.
מקלטים כ"כ מוחשים. לא עוד מגרשי משחקים מְבוּטנים או מועדוני נגמלים אלא מקלט שהוא גם אפקטיבי נגד פצצות הנופלות מן האוויר.

יבואו אלה ויגידו: "מה נאים ומה יפים מעשיכם בתקופת המלחמה. הילדים והאומץ, המחנות והאחריות ולא מובן מאליו ובחירה נעלה. וכל הכבוד ומחמם את הלב ולא לשכוח... תודה."

ומה שונה אצלי-אצלנו ההיום ואז? התמול והשלשום??

גם אז אחריות וגם אז הפעולה החינוכית.
גם אז שמירה על החיים וגם אז הדאגה וגם מסירות.
מי המצוי בתוך מאבק מלפני המלחמה ימשיך במאבק גם במלחמה.
מי שניסוג מעצמו ולא עמד כהנהגה לא יעמוד במלחמה.
מי שנאבק במלחמת השרידה בימי שיגרה ימשיך את מאבק השרידה גם במקלט המוגן מפצצה באפילה.

אז, פעלנו כאוטומטים. מכונות משומנת. הזמן היה קצר והחלטות ראוי היה להן להתקבל במהרה ובשעתן, ובתובנות שאינן שונות במהותן, ולא יותר עמוקות מבד"כ, מתובנות שבשגרה.
יצאנו לפעולה מהירה, מדוייקת זריזה וזהירה.

בשבילי המלחמה לא הסתיימה.
קריעה ומאבק שחדרו ונשארו בתוכי. תחושות מבולגנות ואולי סותרות.
חברותא במשמעותה המעולה. שמירה דאגה אחריות והייתה לנו גם מעט למידה.
ומאידך גיסא אולי התקופה הכי מרוחקת מעצמי ולא אישית בתחושה. ותהום בתוכי מפרידה.


יוני-יולי 2007

יום שבת, 16 ביוני 2012

בעיה של גבולות



‏12.11.09
א.
זו בעיה של גבולות.
בעיה של הצבת גבולות.
גבולות זה עניין מאוד מתסכל.
לא סתם.
גבולות נועדו לשם כך.
כשיש גבול, ישנו גם תסכול.
גבול מתסכל אחד בחיים,
ישליך על מקומות אחרים.

לך לך לדרכך.
צא. לך.
פשוט תלך על זה.
אחד ועוד אחד שווה לשניים זו תבנית מחשבתית.
זוהי אינה אמת
זו דרך של הסתכלות.
שיטה של הערכה.
תפרוץ גבולות – הֶיה אדם משוחרר
לרצות דבר ולפעול נגד עצמך זה קשה זה כואב.
לרצות דבר ולמונעו בשם איזה ערך לא-נודע
תמיד להיות בשליטה באמצעות כוח השרירים
ולא כוח הרצון
קשה. כואב.
לא דינמי.
לא פועם.
קשה להתמסר

ב.
פרישות מעולם האדם
הקמת עולם האנוש
אולי להפך?
אולי דרוש עולם האדם היצרי
גן עדן של רצונות ומאווים?
אולי...

התמסרות לחיים ולנתיבותיהם.

שי

יום חמישי, 24 במאי 2012

מה שבאמת ומה שמורגש


2006
מחויבות, אחריות, בחירה,
אחר, צד אפל, צד הצל,
קשר, אינטימיות, מערכת יחסים, אני לדודי ודודי לי,
חברות, אהבה, זוגיות, מגע, געגוע,
מחווה קטנה, מחווה גדולה,
להיות אני, להיות אתה, חיים של יחד, התמודדות,
שינוי, השתנות,
פחד, אלימות,
בדידות, משמעות,
מחסום, תקיעות,
צער, מצוקה, עצב, דמעות, כרסום,
בטן, כתפיים,
קרבה,
תהליך, גילוי, חילוץ,
פרידה, שחרור,
סבלנות, מתינות,
התפרצות,
אוזניים קרויות, מראה עיניים,
אשליה, עצימת עיניים, מאחז עיניים, מבט מוסט

מה שבאמת ומה שמורגש
לא תמיד אותו דבר
לעיתים מורגש, אבל לא באמת
לעיתים באמת, אבל לא מורגש

לעיתים מורגש ובאמת
לעיתים לא באמת אבל מורגש

תעתועי חיים.
לי יש פתרונים

לעיתים באמת. אבל מורגש להפך
זה משנה מה באמת
זה משנה מה מורגש



שי

יום שני, 21 במאי 2012

שירי על מצבים שמשתנים


‏25 אוגוסט 2006

שירי על מצבים שמשתנים

זהו שיר אחרי מלחמה
לא ברור אם היא נגמרה

זהו שירי על מצבים שמשתנים
פגישה מקרית מבט חטוף אחד
זוג עיניים
תקופת מלחמה.
"שלום", הוא אומר
"שלום", היא עונה
המלחמה לא קורית בחורף
אך בחוץ קר
הלב מחפש חום אוהב
נוגע.

זהו שיר אחרי מלחמה
לא ברור אם היא נגמרה

בחוץ טילים משוגרים ומתפוצצים
תותחים רועמים.
פחד, חשדנות
מצוקה.
וגם בפנים הלב פוחד
ובפנים הלב חושד
ובפנים הלב
מצוקה.

זהו שיר אחרי מלחמה
לא ברור אם היא נגמרה

המלחמה שבחוץ שככה
ובפנים עדיין לחימה.
מלחמת חפירות
צבאות אני נגד צבאות עצמי
חללים רבים בנפש
המערכה טרם הוכרעה.

זהו שיר אחרי מלחמה
לא ברור אם היא נגמרה
אהוב ואהובה לא צריכים מלחמה.

מי שאהב לפני יאהב יותר, הוא מפחד לאבד.
מי שרחק לפני יתרחק יותר ויחפור את מקלטו.

יום שני, 30 באפריל 2012

למארק


אין בעולם דבר גדול יותר מקצה השערה של פרוות חיה בסתיו.
הר טַאִי הוא קטן.
אין חיים ארוכים יותר מחיי תינוק שמת בינקותו.
פֶּנְג טְסוּ [מתושלח הסיני] מת צעיר.

(לאו טסה)


זהו דבר הרחוב,
זה דבר הרחוב לאמור;

'כנגד ארבעה בנים דיברה התורה (...) וזה שאינו יודע לשאול. אַתְּ פְּתַח לוֹ,'
וזה שאינו יודע לשאול
וזה שכבר לא ישאל
את פתח לו;
אלה הם בנייך ישראל, מטומטמים, טיפשים ועיוורים,
הלאלה הבנים פיללת אחרי אלפיים שנות דור, הלאלה הבנים?
שלא יודעים מימינם ומשמאלם. שלא מקפידים בחיים,
לא מקפידים בחייהם.
ונזק וצרה ומכאוב מביאים הם על עצמם, על יקיריהם ועל הסובבים אותם.

תורת הדברים בעולם היא;
דברים שיש בהם צורך סופם שיתקיימו.
דברים שאין בם צורך לא נולדים ואם נולדו ימצאו את דרכם להתפוגג כלא היו.

'מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לגלי הים. (...)"אמר המקום למשה: ידידי טובע במים, והים סוגר, ושונא רודף, ואתה עומד ומרבה בתפילה?... א"ל "ואתה הרם את מטך".'
והים נקרע.
הים נקרע והיה צורך שיקרע.
מארק קפץ ונפל לגלי הים.
והים לא נקרע.
לא היה צורך שיקרע. ומי בכלל אמור עתה לחצות את הים שלשמו הים יקרע?
אף לא אחד מישראל. אין צורך בכך.
טוב לישראל היכן שהוא
נוח לו במקום מושבו.
נוחות הגזירות ונוחות המכות
גם מכת הבכורות
וישראל לא יזוע מרבצו.
ומארק קפץ והים לא נקרע

כנגד ארבעה בנים דיברה התורה וכנגד מארק לא דיברה
לא חכם
לא רשע
לא תם
בּוּר שאין לו שפה לא יִדע לשאול
מי אתה מארק? הלנו אתה?
לא יהודי
נוצרי עפ"י דעת אימו וספק שהוטבל
מוסלמי עפ"י דת אביו וספק אם בא בבריתו
ילד סתם, ילד מפריע ומופרע. ידו בכל ויד כל בו.
ילד אשר בין הרחוב לביתו הפרידו באופן מקרי קירות
וההוויה נשארה אותה הוויה
וכדרכם של דברים אין צורך בם
גם מארק מצא את דרכו להעלם לעולם
מי אתה מארק?
ומדוע שיזכרוך?
הרי לא לאלה הבנים פיללה ישראל
בורים, מטומטמים ועזובים.
ומדוע שילד בן 11 שנים יגיע לים?
ולמי אמר? ומדוע שיאמר אם זה לא חשוב?
וכיצד זה הגיע לשם? ומהיכן הממון?
האם לקח צידה לדרך?
האם חישב בעצמו את קיצו ועשה זאת לפי דרכו?
ילדים בני 11 עדיין אינם עומדים על דעתם,
ובכן על דעת מי עמד מארק?
ומי בכלל צריך ילד לא מחונך ולא מנומס?
ובשביל מי ולשם מה המאמץ?

ולך מארק;
מארק. לך פני אדם. פני אנוש.
גובה – גובה של מארק
צבע עיניים – צבע עיניו של מארק
אישיות – אישיותו של מארק
וחיוך – חיוכו של מארק
וחיים – אלו היו חייו הארוכים והקצרים של מארק
ואין עוד מארק חיימוביץ ולא יהיה עוד מארק חיימוביץ
פניו של מארק פני אדם – פני מארק

נפל דבר היום ולא נשמע
ואלה בנייך ישראל...
אלה הבנים...
זעקי ישראל וזעקתך לא תשמע
ש.נ.
פבזנר 8 – קיבוץ המחנכים – חיפה
21.4.2011